לזכרה של ד"ר סמדר שיפמן - נשים כותבות
נשים רבות ביקשו לכתוב לזכרה של סמדר - תלמידות, בוגרות, סופרות ונשים שפגשו את סמדר בדרכן.
המומה וכואבת את לכתה של ד"ר סמדר שיפמן היקרה, שאותה הכרתי כראשת התכנית ללימודי נשים ומגדר. המילים נתקעות בידיי, והלב רועד. אתאר את מהותה כי לשון העבר מנוכרת היא.
שיפמן עבורי היא מאגר בלתי נדלה של ידע ספרותי מגוון ומרשים שמונח באהבה בעומק, בתבונה ובזהירות מזהירה על יסודות פמיניסטיים. היא פתחה עבורי דלתות ספרותיות שלא הכרתי בעבר, כמו לקרוא מעוד זווית, מעוד "מחילת ארנב" רומנים אהובים ונצחיים. החיוך הקשוב, המבט בחדר שאפשר לי לכתוב בחדר משלי כשסיפרתי לה לאן פניי וידיי מועדות בכתיבה מחקרית. ובפעם האחרונה כשהתחבקנו בכנס.
ועכשיו זה מעצבן ומעציב שאני לא זוכרת איפה ומה כי אני רוצה לרשום פרטי שיחה ורקע. הסקרנות והחריצות. וזה שתמיד ענתה לי במייל לא בלקוניות אלא בנדיבות אתית. והנה לשוני כשלה בעבר. וזה כואב.
יהי זכרה ברוך
תנחומיי למשפחה, לחברותיה ולצוות החוג שלי - התכנית ללימודי נשים ומגדר, אוניברסיטת תל אביב.
