לזכרה של ד"ר סמדר שיפמן - נשים כותבות

עמוק בכתיבה שמגוננת עלי, איחרתי לדעת שד"ר סמדר שיפמן הלכה לעולמה.

ד"ר שיפמן, "בבקשה, קראי לי סמדר", חוקרת ומרצה לספרות מעמיקה ופורה, לא חקרה אותי. יתכן שגם לא הייתי בין הסופרות שעבודתן דיברה אליה, ולבטח (ולצערי) לא היינו ידידות. אבל אי-שם באמצע התשעים, כשנודע לה – ואינני זוכרת כיצד, אולי דרך הספרייה החדשה שאז התפרסמו שם ספרי – שמצבנו הכספי לא מלבב, היא התקשרה, הציעה משהו בקול בוטח וחם, והזמינה אותי לביתה. אחרי שיחת ספרות קצרצרה שנועדה יותר מכול להכשיר רגע אנושי, היא הגישה לי חבילת בגדים יפהפייה של בתה שגדלה. לא היה במה להתבייש. למרות שהייתי נבוכה. ובכל-זאת, הבגדים הקטנטנים היו מקסימים, וכמו שנהוג לומר "במצב מצוין", ובתי הפעוטה אז נהנתה מהם מאוד.

ד"ר שיפמן, סמדר היקרה, גם אז לא הכברנו מלים, אבל תודה (שוב) על הדרך בה נגעת.