אקדמי הוא אישי - משנות את העולם
האקדמי הוא אישי - סטודנטיות.ים, בוגרות.ים ונשות/אנשי סגל כותבות על לימודי מגדר
בגיל 20 טסתי לארה"ב לעשות את התואר הראשון שלי באוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז. הקמפוס, היפה ביותר בעולם כנראה, מונח על גבעות המשקיפות אל עיירה ציורית אדומת-גגות על שפת האוקיינוס השקט, וטובל ביער של עצי Redwood אדירים. איילות פוסעות בנחת על גשרי העץ המחברים בין בנייניו הנטועים אל תוך הנוף כך שאפשר שלא להבחין בקיומם. בתוך כל היופי הזה שוכנת אוניברסיטה שנוסדה כמעוז שמאלני ופמיניסטי בועט, מקום מושבה, בין היתר, של הסופרת והמשוררת הפמיניסטית הידועה אדריאן ריץ'. אמנם למדתי מדעי המחשב ועיתונאות, ואמנם גדלתי בשומר הצעיר, אבל הראש שלי נפתח בסנטה קרוז לא רק לרזי התיכנות והכתיבה העיתונאית, אלא גם לרעיונות מעוררי השראה על צדק ושוויון, כולל הפגנה שבועית בכיכר העיר הקטנה נגד הכיבוש בשטחים...
התודעה הפמיניסטית שלי, שניצתה בגיל צעיר מאוד באווירה הסקסיסטית הדוחה של שנות ה-70' (לא מסוגלת פיזית לצפות בסדרה מד מן) התפתחה מאז בהדרגה, ולכן בניגוד לרבות מחברותיי ללימודים, לא "התעלפתי" כשהגעתי שנים מאוחר יותר לתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב. הלימודים היו מעניינים, לעתים מרתקים, הידע שלי העמיק, ועם התיאוריות שנחשפתי אליהן התפתחו גם תובנות חדשות. אבל לא כאן הפכתי לפמיניסטית. כן מצאתי כאן מלבד ידע גם חברות, ואחיות למועדון הנשים שמרכיבות משקפיים מגדריים דרכם הן מתבוננות על כל דבר, ולא יוכלו עוד להסיר אותם לעולם. גראוצ'ו מרקס לא רצה להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותו, ואנחנו אלה שלא מצליחות להבין מי הן הנשים האלה שלא רוצות להיות חברות במועדון שלנו.
אבל גם במועדון הזה, למרות הערכים הרבים המשותפים, הטעמים וההעדפות מאוד מגוונים. אני, למשל, רציתי לבדוק בתזה שלי מהו מקומה של הזוגיות בחייהן של אמהות עובדות. מדוע מרגע שילדו תינוק או שניים, נשים נוטות להמיר את תמונת הפרופיל האישי שלהן מתמונה עם בן/בת הזוג (שגם היא תמוהה בעיניי. זו תמונת הפרופיל שלך!) לתמונה של הילדים. האהוב או האהובה שעימם הקימו את המשפחה מטואטאים אל מתחת למיטה הזוגית החורקת, והקשר המייסד, הקרוב, המעצים במקרים רבים, וגם בעל הסיכוי לאריכות ימים, מושלך הצידה לטובת אימהות ועבודה - שני תחומים שמציעים משוב וסיפוק מיידיים וחזקים יותר בעידן פוסט ההתאהבות הראשונית, ומשתלטים בקלות על המקור המחולל. כשחיפשתי מנחה, היתה לי תחושה שהנושא מעורר חוסר נוחות גם בקרב רוב המרצות שפניתי אליהן. בסופו של דבר, הדוקטורט שתכננתי הומר במבחן גמר של התואר השני, מכל מיני סיבות עצובות. השאלות לגבי מקומה של הזוגיות נשארו פתוחות בינתיים, אבל אולי עוד אשוב.
---
יעל שמיר היא מנהלת הפיתוח בשדולת הנשים. נשואה באושר מזה 25 שנים, ואם לשתי בנות בוגרות ומופלאות. חיה בתל אביב כבר יותר מ-30 שנה ועדיין חיפאית בנשמתה. מאמינה משחר נעוריה שהבסיס לחברה ישראלית טובה יותר מורכב משוויון מגדרי, סיום הכיבוש, ושלום.
---
