אקדמי הוא אישי - משנות את העולם

אני לא בטוחה למה, אבל לכתוב את עצמי תמיד היה לי מאוד מאוד קשה. גם הטקסט הזה נכתב תוך הקזת דם, יזע ודמעות. הבעיה היא, שבמקביל, ובאופן קצת אכזרי לנפש, שנים חלמתי לכתוב, אפילו למגירה. התחלתי מספר פעמים לכתוב יומן אישי, ובתור ילדה אפילו סיפור קצר, אבל זמן לא רב אחר כך נבהלתי, קרעתי וזרקתי את הדפים. במובן מסוים, הכתיבה של העבודות ואפילו התזה בלימודי מגדר אפשרה לי לכתוב את עצמי מבלי לכתוב את עצמי, ולכתוב סיפורים קצרים מבלי לכתוב אותם. בתכנית למגדר כתבתי המון. זה היה קשה אבל הצלחתי, אשליית המרחק של הטקסט ממני איפשרה לי להשמיע את הקול שלי.

היום אני בת 38, בזוגיות מיטיבה, אמא לילדה מקסימה בת כמעט 4 בשם נגה, שנים לא מעטות אחרי שסיימתי תואר שני בתוכנית למגדר, ודווקא עכשיו אני מרגישה שלימודי המגדר רלוונטיים לחיי מתמיד. נגה סופגת את העולם ומפרשת ומסבירה אותו במילותיה ומציפה את מה שאולי רציתי קצת לא להבחין בו בתקופה האחרונה – כמה כוחות פועלים עלינו ומתעקשים בגסות להכניס אותנו לתבניות ולהשית עלינו חוקים שמדכאים את נפשנו. במקביל אני מבינה כמה כוח יש לי כאמא שלה לתת לה אופציות אחרות לפרשנות של העולם ושל מי שהיא ומי היא יכולה להיות.

אז לא רציתי כל כך לכתוב את הטקסט הזה, כי הוא מאוד חושפני עבורי, ובו בזמן יש הרבה דברים נוספים שאני רוצה לכתוב כאן ונמנעת, אבל אני גם אמא שרוצה שהבת שלה תדע להקשיב לעצמה ולמצוא את הקול שלה ואת הדרכים שלה להביע אותו, ואני רוצה להיות אמיצה, בשבילי ובשבילה. ואם יש משהו שהייתי מאחלת לה כשתהיה גדולה (חוץ משלום עולמי ושיוויון לכולם ולכולן J) זה שהיא תלמד לימודי מגדר. כי כמה שזה קשה וכואב לפעמים (ואני זוכרת שיעורים שיצאתי מהם בבכי) זאת למידה שפוקחת לנו את העיניים ומרחיבה את הנפש. שמאפשרת להרחיק מעט את הכוחות שפועלים עלינו ואומרים לנו להתבייש במי שאנחנו, בגוף שלנו, במיניות שלנו, בנוכחות שלנו, במקום שאנחנו תופסות במרחב. ולי באופן אישי זו גם למידה שאפשרה לי להרחיק מעט את הקולות הפנימיים שאומרים שמה שיש לי להגיד הוא פחות ערך, ונתנה לי קול. 

---

אני בת 38, בת זוג לנדב ואמא לנגה. בשנים האחרונות עבדתי במגזר החברתי במגוון תפקידים: ניהול ידע, ניהול כספים וניהול פרויקטים. למדתי תואר ראשון בסוציולוגיה ומגדר, ותואר שני במגדר. את עבודת התזה כתבתי על "מחאת המכנסיים הקצרים" – מחאתן של נערות נגד האפליה והדיכוי שהן חוות בבתי הספר אשר באים ליידי ביטוי בין היתר בהגבלות הלבוש החלות עליהן.

---