אקדמי הוא אישי - משנות את העולם

שואלים.ות אותי מה הקשר בין עבודת התזה שלי שעסקה באופנה וגבריות, לבין הדוקטורט שעוסק בגברים שנפגעו מינית בילדותם. התשובה הפשוטה היא ששתי התזות הללו עוסקות בתפיסות של גבריות. התשובה היותר מורכבת היא ששתי התזות הללו מהוות סגירת מעגל עבורי, שלא הייתה מתאפשרת ללא הידע שרכשתי בתוכנית ללימודי מגדר. וכך, הרכבת המשקפיים המגדריות מהווה לא רק הזדמנות למבט ביקורתי, אלא גם אפשרות תרפויטית לריפוי צלקות עבר פיזיות ונפשיות. 

התזה שלי עסקה בייצוגים חדשים של גבריות הבאים לידי ביטוי באופנות העכשוויות, שהציגו בגדי גברים על גבול הנשיות, אם ניכנע לרגע לחלוקה דיכוטומית. לכאורה, כניסה של ביגוד הנתפס כנשי אל ארון הבגדים הגברי היא התקדמות של ממש, אך הדגש הוא על המילה לכאורה כיוון שהגבריות ההגמונית מוצאת דרכים שונות ומשונות לשלוט גם כשאיננו מצליחים.ות לראות את הקשר הישיר. סיקרן אותי לבחון את השינוי לאור אירועי עבר בהם חוויתי על בשרי את הסטיגמות החברתיות הנוגעות ללבוש בתרבות שלנו, ואף הכנתי קורס העוסק באופנה ומגדר, הבוחן האם מדובר בדיכוי או בהעצמה. 

הייתי נער יחיד עם עוד 17 נערות בכיתה. בימים בהם חשפו בפני התלמידים.ות את המגמות השונות ביקשתי לבדוק את המגמה לעיצוב אופנה. גבות מעוצבות יותר או פחות הורמו והתשובה הייתה שלילית, אבל אני ידוע בעקשנותי ולא ויתרתי, ניגשתי והתאהבתי. כתבות בעיתונות המקומית והארצית סימנו אותי כיוצא דופן גם אם בתוך תוכי לא הרגשתי כזה. החברה סימנה אותי וככל שהפרסום גבר כך החלו התעללויות מילוליות ופיזיות כיוון שייצגתי עבור כולם את האחר, השונה, המשונה, שלא יודעים איך "לאכול" אותו. במקביל חלחלה בתוכי המחשבה שאולי באמת אני שונה, חריג, ושוויון בין המינים אינו אפשרי באמת. מחשבה פחותת ערך זו ליוותה אותי שנים עד שנחשפתי לקורס "מבוא ללימודי מגדר" בתואר הראשון. אז הבנתי שאני כנראה בסדר וזו החברה שחולה. הבנה זו התבררה ביתר שאת בתואר השני, כשנחשפתי למגוון קורסים מתחומים שונים שסיפקו לי פרספקטיבה רחבה יותר לגבי מגדר. וכן, בשלב הזה, גם אם זה נשמע קלישאתי, כבר אי אפשר להסיר את המשקפיים המגדריות, לא משנה אם הן בכחול או ורוד.

את נושא הדוקטורט בחרתי לא רק מכיוון שרציתי לסגור מעגל כמי שנפגע פגיעות מיניות ממושכות בילדותו, אלא דווקא מתוך היעדר  בשיח על גבריות גם בלימודי מגדר וגם בעבודתי כמנחה סדנאות למניעת אלימות מינית מטעם מרכזי הסיוע. למרות קריאתה של ננסי לויט לגברים להצטרף אל שורות הפמיניזם והתייחסותה לחיברות המגדרי אותו נאלצים גם גברים לעבור וההבנה כי גברים סובלים אף הם בשל התפיסות המגדריות, עדיין חסרה התייחסות מספקת לנושא ונוצר רושם תמידי לפיו גברים הם צרה אחת גדולה, לפחות רובם. ראייה דיכוטומית של גבריות כאלימה, רעילה ופוגענית, מקשה על אותם גברים נפגעי פגיעה מינית להשמיע את קולם בשל תפיסות חברתיות הרואות בהם חלשים ולא גבריים מספיק כיוון שלא ניסו להגן על עצמם כנדרש מגברים, ובכך הם ממשיכים לסבול מבושה וזלזול על ברכי הפטריארכיה. את קולם של אותם נפגעים אני מעוניין להשמיע.

אין ספק שלחברה שלנו ישנם חוליים חברתיים ותרבותיים רבים. יתרונותיה של התוכנית למגדר היא בהפניית זרקור אל אותם דברים שקל לנו מאוד לפספס ולכן חשיבות המשקפיים המגדריות היא בדיוק באותם תחומים הקוראים לפעולה ונקיטת עמדה. עבורי, השימוש במשקפיים אלו איננו רק חשיבה ביקורתית אלא קריאה להשמיע את קולי, שהושתק לאורך השנים.

 אין דרך חזרה, רק לצעוד קדימה.

---

עמוס נימני, אבא של עומר, טברייני לשעבר שהחליט שאפשר להשיג הכל אם רק רוצים. דוקטורנט למגדר באוניברסיטת בר אילן, תואר שני במגדר מאוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה. עסקתי בעיצוב אופנה במשך שלושים שנה ובהדרכת ענפי ספורט שונים. בשנים האחרונות אני מנחה  סדנאות למניעת אלימות מינית מטעם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ועמותת תודעה.

---