אקדמי הוא אישי - משנות את העולם

רגע אחרי רגע אחרי רגע. תובנה אחרי תובנה אחרי תובנה. ומפה לשם, אני מישהי אחרת לגמרי. מישהי שמזהה אנרגיה מחפיצה, מבט מזלזל, הערה מקטינה, ויודעת למקם אותם בהיסטוריה ובחברה.

ופתאום זה לא שלי. זה של כולנו. וברגע שאני יודעת שהיחס הזה שקיבלתי שנים, והפנמתי ושיעתקתי בעצמי, הוא תולדה של מאבק, של גברים שלא רוצים שייקחו להם את הפריבילגיות שלהם, אז גם יש לי פתאום הרבה יותר כוחות להתנגד, ולמצוא את עצמי בכל העסק הזה, ולנהל דיאלוג עם הכוחות הפועלים עלי. כי להבין שמשהו הוא הבניה חברתית, מרחיק אותו באיזה חמישה סנטימטרים ממני, ומאפשר לי להביט בו בעיניים צלולות.

למשל: אשמה אימהית. אני עדיין מתמודדת איתה, אבל ההבנה של כמה המוסד הזה ממושטר נותנת לי חופש, ביום יום שלי, להקשיב לעצמי ולא להיות מנוהלת על ידה כי אני יודעת – זה לא שלי.

או הכבוד האוטומטי הזה לגברים: למה שהם אומרים, למקום שלהם בעולם, לדחפים המיניים שלהם. זה כבר לא שלי. אני רואה את זה, ולראות את זה מאפשר לי לבקר ולהתנגד. כל עוד לא היה לזה שם, ולא הכרתי את זה כתופעה, שמסמנת את ההיררכיה שכל כך הרבה כוחות בחברה מנסים לומר לנו שכבר לא קיימת, איך יכולתי להתנגד? איך יכולתי להבין או לחשוב שזה לא שלי?

וזה לא רק ללמוד שהדברים שאני רואה בעולם הם תוצאה של סוציאליזציה, זה גם ללמוד איך הבניות חברתיות מיתרגמות לעולם המעשי, והדרכים העקלקלות בהן הן משפיעות על כולנו – אני לעולם לא אשכח הערה אחת של מירי רוזמרין באחד השיעורים הראשונים. היא אמרה באגביות שאנחנו מסמנים בגדי תינוקות של בנות ביצורים לטיפים, ובכך מסמנים להן שתפקידן לטפל להכיל ולהיות בקשר, בעוד הבנים מסומנים על ידי כלי תחבורה – ובכך בעצם אומרים להם: "סע! תכבוש את העולם". התובנה הפשוטה הזו השאירה את הלסת שלי שמוטה, עד היום למעשה.

היא נשמטת עוד ועוד ככל שאני קוראת יותר, נחשפת ומעמיקה בעולם הזה. אך יחד עם הלסת הנשמטת, הגב מזדקף, ואני מסוגלת לדבר בקול רם יותר, להסתכל על הגוף שלי במבט חומל יותר. זכיתי לקבל הרבה כוחות מהתיאוריות אליהן נחשפתי. הרבה יכולות וקלפי מיקוח אל מול המציאות הבלתי שוויונית שבה אני חיה. והאמונה שאני יכולה לשנות אותה. כי זה לא שלי – זו הבניה חברתית. אפשר גם לפרק אותה.

---

אני בת 39, אם לשלושה ילדים, בזוגיות מיטיבה. למדתי בבצלאל ועבדתי כמעצבת גרפית לסרטים במשך כעשר שנים. כיום אני בשלב סיום התזה בתואר שני במגדר, ומסתמן שממשיכה תיכף לדוקטורט.

---