סמינר מחקר 14 במאי: זהייה קונדוס - הקשר האמיץ שלא ינותק: האסלאם המודרניסטי כביקורת המודרניות

לימוד ההיסטוריה האינטלקטואלית של תנועת הרפורמה באסלאם (נהדה/ نهضة) מחייב בחינה מעמיקה של ראשיתה של התנועה, כאשר שני המושגים: מודרניות ודת לא היו נפרדים, אולם בעיקר בעולם המוסלמי, הובנו כמקוטבים. העיתון "הקשר האמיץ שלא ינותק" ("العروة الوثقى لا انفصام لها") אותו ערכו יחד אל אפגאני ועבדה בשנת 1884, בעת שהיו בגלות כפויה בפאריז, מאפשר הצצה לרגע ההיסטורי אשר הפך למעין מעבדה שבאמצעותה הם בקשו לנסח מסגרת פוליטית, תיאולוגית ותרבותית של אסלאם-מודרני ומודרניות-איסלמית. במקום השאלה "כיצד (על המוסלמים) להיות מודרניים?" שמניחה נתק בין מודרנה למסורת, הם הציבו שאלה שונה: "כיצד לכונן ציוויליזציה-אסלאמית"? כלומר, מה שהם הדגישו בכתיבתם הוא כיצד מחייבת התקופה המודרנית תפישה שונה ביחס לקשר שבין אמונה, תרבות, ידע ומדינה, כזו המבוססת על חיזוק הממד הדתי ולא התרחקות ממנו. מושג ה"ציווליזציה" (מדנייה / مدنية) שבו עשו שימוש, אפשר להם לחשוב על המתחים הללו באופן אחר, ועל האתגר של המודרנה לא רק במונחים חילוניים אלא כחובה דתית. 

בהרצאתי אתמקד בגיליונות העיתון (אותם שחזרתי במסגרת עבודת הד"ר שלי), ואראה באמצעותם כיצד הגישה שפתחו אל אפגאני ועבדה הציעה לא "לאומיות ערבית" או "חזרה למקורות הדתיים" כפי שמקובל במרבית המחקרים, אלא תפישה תרבותית-פוליטית הנשענת על הרמנויטיקה מודרנית, ואשר מחייבת חשיבה מחדש ומקורית לא רק על דת ומדינה אלא בעיקר על זהות, אמונה וריבונות.   ​